אבנר ברנהיימר 15.05.08 | 09:09

התיקונים

פניו של הלפטופ האהוב שלי מכחילים והוא מודיע לי באותיות לבנות של מוות. ובכל זאת כנראה שלא אתקן אותו
Hardware | Internet

זאת הפעם השנייה החודש שפניו של הלפטופ האהוב שלי מכחילים והוא מודיע לי באותיות לבנות של מוות שתקלה חמורה מונעת ממנו להמשיך. אני לא מוכן לקבל את זה, מכבה ומדליק אותו שוב, ומרגיש איך בנשימותיו האחרונות הנאמנות הוא מאפשר לי לגבות מספר קבצים חשובים עד שהוא שב ומראה לי את פניו המכחילים, כטובע שנגמר לו האוויר. אני מחליט לתת לו לנוח במשך הלילה, מוריד את המסך ומלטף את המשטח השחור הנעים למגע. אני מבטיח לו שיהיה בסדר, אבל חשש כבר מנקר בלבי. ייתכן שאלו שעותיו האחרונות.

מלים אלו נכתבות על מקלדת סיליקון בלתי נסבלת של המחשב השולחני החלופי, שמשמש אותי להורדות של שירים וסרטים אך אף פעם לא לכתיבה. עכשיו אני דופק באותיות הסיליקון השקופות כפועל במחצבת מלים, מביט בדאגה בחולה האנוש השוכב לצדי מכורבל בכאבו. רק אתמול עוד רקדו אצבעותי על קלידיו השחורים. אני תוהה אם עשה את שלו, אם אולי עלי להניח לו ללכת. בשנות מחשב הלפטופ שלי קשיש מופלג. רכשתי אותו ב-2001, פאר הטכנולוגיה של תקופתו, אך כל שנה דיגיטלית שחלפה מאז משולה הרי ל-100 שנות אבולוציה אנלוגית, ולא ירחק היום בו אקבל פנייה ממוזיאון המדע להציגו כמאובן פרהיסטורי.

עד כה מעולם לא עלה בדעתי להחליפו בדגם משוכלל יותר. מאמצים שיווקיים נמרצים של ענקי הטכנולוגיה לא הצליחו לעורר בי מאוויים שסוס העבודה האמין שלי לא הצליח לספק. הוא גם מיאן להתקלקל. סביבי נפלו לפטופים כמו זבובים ורק הוא נשאר עומד איתן אל מול תחלואי הזמן והטכנולוגיה. אני מצדי התייחסתי אליו בהתאם. קניתי לו תיק מרופד היטב למניעת חבטות, ובעיקר נמנעתי מלהוריד בו קבצים מועדים לפורענות. יחסי עם הלפטופ שלי מהווים הוכחה ניצחת לקביעה כי אהבה מביאה אהבה. ואהבת לרעך כמוך: ההארד דיסק שלו היה לשלי כי התאמצתי להרוויח את אמונו. לא לקחתי אותו כמובן מאליו, והוא בתמורה פתח את לבו בפני, ערך ושמר עבורי על יצירותי היפות ביותר.

בשנה האחרונה הוא החל להראות סימנים ראשונים של תשישות. כניסת יו-אס-בי שחדלה לתפקד, בעיות סאונד, ועכשיו המסך הכחול הזה עם האותיות הלבנות כשובל של מטוס סילון שכותב "תקלה טרמינלית". לא נותרה בידי ברירה. אחרי שבע שנים החלטתי לקחת אותו למעבדה.

"מה זה? תזרוק אותו, תקנה חדש", אמר לי הטכנאי בזלזול. "אתה לא יכול לתקן את זה?" שאלתי. "יכול, בטח יכול, אבל זה לא ישתלם לך. תקנה חדש, אח שלי. אני אשיג לך מחשב פיצוץ". אני לא רוצה מחשב פיצוץ, לא צריך מחשב שיכול להפעיל טילים אטומיים. אני רוצה את המחשב הזה מתוקן. "כמה זה יעלה?" שאלתי אותו, והוא נקב בסכום של 500 שקל. "מחשב חדש כמו שאני רוצה, אותו סוג רק דגם מתקדם יותר, עולה 12 אלף שקל", אמרתי בהתעקשותי על התיקון, והוא החמיץ פנים אבל הסכים. "יהיה בסדר", ליטפתי את סוס העבודה הוותיק שלי והלכתי משם בלב כבד, מקווה שהטכנאי לא יזרוק אותו בתירוץ כלשהו לבית חרושת לדבק.

אנחנו כמעט לא מתקנים שום דבר יותר. תסתכלו סביב ותבחינו שמעבדות התיקונים הולכות ונעלמות. זה מוכר היטב מהטלפונים הסלולריים. מי שלא ששים לשדרג מכשיר עם כל המצאה של פיצ'ר חדש ומיותר יודעים עד כמה קשה לשכנע את חברות הסלולר לתקן את המכשיר ולא להחליפו בדגם החדש שאתם-פשוט-לא-יכולים-בלעדיו, לפחות עד מתקפת השיווק הבאה של הדגם הבא, משהו כמו חצי שנה. אם אתם כמוני - מרגישים טוב או רע עם עצמכם, מעודכנים או מיושנים, יצירתיים או יבשים, בלי קשר לדגמי המכשירים - בוודאי הבחנתם שהולכים ומסתלקים אנשי המקצוע שאליהם ניתן לפנות לעזרה. זה נכון בתחומי המחשבים והאלקטרוניקה, כשבמעבדה לתיקון די-וי-די ממליצים על מכשיר חדש גם אם בסך הכל צריך להחליף גומייה, וזה נכון בכל שאר התחומים.

יותר ויותר קשה למצוא היום חייטים, סנדלרים, כורכים ומתקני מצלמות. היחידים שנותרו הם אלה שעדיין לא פרשו לפנסיה ומתעקשים להמשיך לתקן גם אם מתמעטים הלקוחות. אין להם צאצאים או שוליות שימשיכו את דרכם, עם מותם ימותו גם ביטויים כמו "הסנדלר הולך יחף" ואמנותם תחיה רק באגדות. לחייט התיקונים הסמוך לביתי אני עדיין מביא אחת למספר חודשים חולצה שנתפסה במסמר, סוודר שעש עשה בו חור קטן אך הוא עדיין יושב עלי נפלא, או ג'ינס עם קרע שכבר הפסיק להיראות עלי קול אבל אני עדיין אוהב את הגוון שנתנו בו השנים, והוא מתקן הכל ב-20 שקל. מדי יום אני בודק שחנותו פתוחה עדיין כי ברור לי שהוא אמן התיקונים האחרון.

קשה יותר לתקן מלקנות חדש. אבל כדאי לנסות. חולצות, נעליים, מחשבים, מערכות יחסים - כולם יכולים להחזיק מעמד הרבה יותר זמן ממה שנדמה אם לא מתעצלים ומנסים לתקן לפני שמחליפים. לפעמים אין ברירה, לפעמים משהו מת וצריך להיפרד. אבל רוב הדברים המקולקלים מסוגלים לקום לתחייה במו ידינו. ללפטופ שלי, שעומד להתאשפז בפעם השנייה החודש אצל הטכנאי הסקפטי, אני בטוח נותן הזדמנות נוספת.

רוצים לקבל עידכונים מ-TheMarker IT ישירות למייל? לחצו כאן להרשמה לניוזלטר שלנו