האיש שהקים שני מיליון להקות: הכירו את הישראלי שעומד מאחורי ה"רוק בנד"

משחק המחשב - רוק בנד | צלם: TheMarker

שוק משחקי המחשב עובר מהפכה בזכות שני משחקים המאפשרים גם למי שלא ניגן מעולם להקים להקת רוק וירטואלית. אחד המוחות המרכזיים שמאחורי המשחקים האלה הוא הישראלי ערן אגוזי, שכבר עשה מזה מיליונים

07.03.08 | 10:32  חיים הנדוורקר
Gaming

בוסטון. ערן אגוזי נמצא במצב קצת מוזר. בחודשים האחרונים נאבקים על לבם של בעלי קונסולות המשחקים פלייסטיישן 3 ו-360 Xbox שני משחקים חדשניים, המאפשרים לכל אחד להיהפך לכוכב רוק. אגוזי הוא אחד מאבותיו של המשחק החדש מבין השניים - רוק בנד - שמנסה לנגוס במכירות של יריבו הוותיק יותר, גיטאר הירו. באופן טבעי היה אגוזי מייחל למפלתו של גיטאר הירו - הבעיה היא שהוא פיתח גם אותו.

"זו הרגשה מאוד משונה", הוא מודה. "מצד אחד, אני גאה בזה שגיטאר הירו מצליח ונכנס ללקסיקון התרבותי. מצד שני, אני רוצה לנצח בתחרות אתם".

גיטאר הירו (Guitar Hero) ורוק בנד (Rock Band) נחשבים למשחקים מהפכניים, שמובילים שינוי יסודי בשוק משחקי המחשב. עד לאחרונה שלטו בשוק הזה משחקים אלימים, שבהם היה על השחקנים לירות, לרוץ ולהכות. באופן טבעי, קהל היעד הורכב בעיקר מבני נוער ומגברים. קהלים אחרים, כמו נשים ומבוגרים, נרתעו מהמשחקים האלה - גם בגלל התוכן האלים וגם מפני שהם דרשו שליטה טובה בג'ויסטיק לא ידידותי במיוחד.

המשחקים החדשים מציעים לשחקנים חוויה שונה לחלוטין: הם מאפשרים לכל אחד, גם למי שמעולם לא למד לנגן, לעמוד על במה וירטואלית ולהרגיש כמו כוכב רוק. חוץ מהתוכן השונה, שמתאים לבני כל המינים והגילאים, יש למשחקים האלה יתרון נוסף: כדי לשלוט בהם השחקנים אינם משתמשים בג'ויסטיק, אלא בגיטרה מיוחדת, המצוידת בלחצנים במקום במיתרים. ברוק בנד אפשר לשחק גם באמצעות תופים ומיקרופון שהותאמו למשחק.

"החוויה שאנחנו יוצרים היא הדבר הכי קרוב לדבר האמיתי", אומר אגוזי. "במשחקים אחרים שמדמים את המציאות יש גרפיקה מאוד טובה, אבל אתה עדיין נעזר בג'ויסטיק. במשחק שלנו אתה משתמש במשהו שנראה כמו גיטרה אמיתית. אתה מקיש בתופים ויכול להתנועע לפי המקצב של השיר. יש משהו פיסי שיכול לסייע לך להיכנס לפנטזיה של הופעת רוק".

כך זה עובד: השחקן בונה לעצמו דמות, בוחר כלי נגינה, ואז מחליט איזה שיר ברצונו לבצע (המשחקים כוללים שירים של להקות ידועות כפוליס, מטאליקה ורד הוט צ'ילי פפרס, וגם שירים שהופקו במיוחד בעבורם). כשהשיר מתחיל להתנגן הדמות שעל המסך פוצחת בהופעה, ולצדה מופיעים סימנים צבעוניים. השחקן צריך להפעיל את הלחצנים שעל כלי הנגינה לפי הקצב, ובהתאם לצבעים שעל המסך. אם הוא משתמש במיקרופון, עליו לשיר לפי הקצב ולשמור על גובה צליל נכון. ברוק בנד גם יכולים כמה שחקנים להקים יחד להקה, שיוצאת למסע הופעות וירטואלי ברחבי העולם.

בזכות ההפעלה הפשוטה והתוכן החיובי גיטאר הירו ורוק בנד זכו להצלחה גם בקרב אנשים שלא התעניינו קודם במשחקי מחשב. לדברי היצרנים, 20% מהלקוחות שרכשו אותם דיווחו כי זהו משחק המחשב הראשון שהם קנו בחייהם. על הצלחת המשחקים בקרב קהל חדש מעידות גם ההתרחשויות בחנויות האלקטרוניקה בארה"ב. שם, ליד עמדות ההתנסות, משתרכים תורים ארוכים שמורכבים מהורים וילדיהם אשר מבקשים להכיר את המשחקים.

הפופולריות של המשחקים לא רק הביאה אותם לקהל חדש, אלא אף הוציאה אותם מהבתים. הם חדרו לזרם המרכזי של תרבות הפנאי, ובהרבה מסיבות וברים הם תופסים את מקומו של הקריוקי. לאור זאת אין זה מפתיע כי לורן מייקל, המפיק של תוכנית הסאטירה "סאטרדיי נייט לייב", אמר באחרונה בראיון ל"ניו יורק טיימס": "התחרות שלנו היא לא עם תוכניות טלוויזיה אחרות, אלא עם גיטאר הירו".

להצלחה יש כמובן גם צד כספי: אקטיוויז'ן, שמפיצה את גיטאר הירו, הודיעה באחרונה כי מאז השקת המשחק בסוף 2005 נמכרו בארה"ב כ-14 מיליון עותקים בכמיליארד דולר. רוק בנד, שהגיע לחנויות לפני כארבעה חודשים, כבר נמכר בכשני מיליון עותקים והכניס כ-460 מיליון דולר.

בעבור מפיצת המשחק, MTV, שהתמקדה עד לאחרונה רק בתחום הטלוויזיה, זוהי כניסה מרשימה לתחום משחקי המחשב. ואולם ב-MTV לא נחים על זרי הדפנה: באחרונה דיווח "וול סטריט ג'ורנל" כי החברה מתכננת בעבור המשחק מסע קידום מכירות בעלות של 30 מיליון דולר.

פיטר גבריאל קופץ לביקור

אגוזי, 36, נולד בבאר שבע. כשהיה בן שש נסעה משפחתו לטנסי שבארה"ב, שם השלים אביו פוסט דוקטורט בכימיה. לאחר מכן שבה המשפחה לבאר שבע, אך כעבור שנתיים חזרה לארה"ב, הפעם לאזור בוסטון.

את הרומן שלו עם המוסיקה התחיל אגוזי בגיל צעיר, אז למד לנגן בקלרינט. הוא ממשיך לנגן גם כיום, ואפילו מופיע מדי פעם. כשהתבגר נרשם ללימודי מדעי המחשב והנדסת חשמל במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) - אחד המוסדות האקדמיים המובילים בארה"ב. כחלק מהלימודים הוא הצטרף למעבדת המוסיקה של המוסד, שם היה יכול לשלב בין שתי אהבותיו - מוסיקה ומחשבים.

במעבדה הוא פגש את מי שעתיד היה לשנות את חייו: אלכס ריגופוליס. "אלכס הגה את הרעיון של משחק מוסיקלי, ואני הייתי המתכנת", הוא מספר. "שנינו מוסיקאים, אבל בעוד שאני מנגן רק בקלרינט הוא ניסה הכל: גיטרה, סקסופון. הוא היה חבר בלהקת רוק.

"רצינו להשתמש בטכנולוגיה כדי לאפשר לציבור הרחב להרגיש איך זה להשתתף בהופעה מוסיקלית. לתת לאנשים את התחושה הנפלאה של עמידה על הבמה. באופן רגיל, מי שרוצה להצליח במוסיקה צריך להתאמן המון שעות. זאת עבודה קשה, ולכן הרבה אנשים מרימים ידיים. רצינו לתת להם את החוויה בלי העבודה הקשה שמסביב".

אגוזי מספר כי במשחק הראשון שפיתחו השניים השתמשו השחקנים בג'ויסטיק. למשחק לא היתה מטרה - הוא פשוט איפשר לבצע אימפרוביזציות בגיטרה או בפסנתר. "הרבה אנשים אהבו את הרעיון ובאו אלינו לנסות את המשחק", הוא אומר. "ב-1995 אפילו ביקר אצלנו הזמר פיטר גבריאל".

עם סיום הלימודים הקימו ריגופוליס ואגוזי את חברת הרמוניקס, שאותה הם מובילים עד היום - ריגופוליס כמנכ"ל ונשיא, ואגוזי כסגן נשיא וסמנכ"ל תפעול. ב-1997 השיקה החברה את המוצר הראשון שלה, דה אקס (The Axe). זה היה משחק בסיסי למדי, שאיפשר לשחקנים לאלתר קטעי נגינה בסגנונות שונים תוך שימוש בעכבר או בג'ויסטיק.

למרות החדשנות, המשחק היה כישלון כלכלי ורק כ-200 עותקים ממנו נמכרו. "טעינו בנוגע לשיווק של המוצר", מודה אגוזי. "חשבנו שמספיק להציג אותו באתר האינטרנט שלנו כדי שהוא יימכר. חוץ מזה, לא היה לנו מספיק כסף כדי לשכור אנשי מכירות ולצאת למסע שיווק. היתה גם בעיה עם המוצר: שיחקת בו עשר דקות וזהו - זה עבר לך".

עקב הכישלון נטשה הרמוניקס את השוק הביתי והחלה לפתח יישומים לתערוכות ולפארקי שעשועים. בין השאר, יצרה החברה ב-1998 בעבור דיסני מתקן שעשועים אינטראקטיווי שמאפשר למבקרים ליצור מוסיקה באמצעות הנעת הידיים, בדומה למנצח. המתקן פועל עד היום בפארק אפקוט.

175 מיליון דולר מ-MTV

ב-2000 הרגישו בחברה כי הבשילו התנאים לחזרה לשוק הביתי. שנה לאחר מכן הושק פריקוונסי (Frequency) - משחק המאפשר גם לאנשים ללא ידע במוסיקה ליצור עיבודים חדשים לשירים מוכרים. "המשחק קיבל ביקורות טובות ומכרנו ממנו 100 אלף עותקים, אבל הוא היה יותר מדי מופשט", אומר אגוזי.

ב-2003 החלה החברה בשיווק מוצר נוסף, קריוקי רוולושן, שהפך את קונסולת המשחקים למכונת קריוקי אינטראקטיווית. בראשונה שלטו השחקנים במשחק באמצעות מיקרופון, כשהמטרה היתה לשיר לפי הקצב ובגובה הצליל הנכון. המשחק זכה להצלחה גדולה, ובהמשך יצרה לו החברה ארבעה המשכים.

ואולם ההצלחה הגדולה התדפקה על דלתה של החברה רק ב-2005. "קיבלנו פנייה מחברת רד אוקטן, שפיתחה גיטרה אשר אפשר לשלוט בעזרתה בקונסולת משחקים", מספר אגוזי. "ההתמחות שלנו היא יצירת משחקי מוסיקה, ולכן היה טבעי בעיניהם שנפתח בעבורם משחק".

המשחק, גיטאר הירו, יצא לשוק לקראת חג המולד של 2005 ונהפך מיד ללהיט. "קרה משהו לא רגיל", נזכר אגוזי. "בדרך כלל משחקים נחטפים לפני חג המולד ואחר כך המכירות נופלות. במקרה של גיטאר הירו המשחקים המשיכו להימכר עוד ועוד. היצרנים בסין לא יכלו לעמוד בדרישה. התחלנו להבין שיש כאן תופעה". עקב ההצלחה השיקה הרמוניקס כעבור כמה חודשים את גיטאר הירו 2, ולאחר מכן הפיקה גם גרסה המוקדשת לשירי שנות ה-80.

ביוני 2006 נרכשה רד אוקטן על ידי אקטיוויז'ן, חברת המשחקים השנייה בגודלה בארה"ב, תמורת 100 מיליון דולר. מאחר שהזכויות על המותג גיטאר הירו שייכות לרד אוקטן, הרכישה סימנה את סוף הרומן בין הרמוניקס למשחק המצליח. את גיטאר הירו 3 כבר פיתחה חברה בת של אקטיוויז'ן, נוורסופט.

שלושה חודשים לאחר עסקת רד אוקטן נרכשה גם הרמוניקס על ידי חברה גדולה. הקונה היתה MTV, ששילמה תמורת בית התוכנה 175 מיליון דולר - הישג יפה בהתחשב בעובדה שהרמוניקס גייסה ממשקיעים 10 מיליון דולר בלבד. בעלי המניות בחברה גם יקבלו חלק מהרווחים ב-2008, כך שרווחיהם עוד צפויים לגדול. פרטי העסקה לא פורסמו, אך אפשר להניח כי היא הפכה את אגוזי למולטי מיליונר.

תחת בעלי השליטה החדשים החלו בהרמוניקס לפתח מוצר חדש - רוק בנד. "החלטנו שלא להסתפק בגיטרה, אלא להוסיף גם תופים ומיקרופון", מספר אגוזי. "רצינו שהשחקנים ירגישו כי הם חברים בלהקה, ולא נגנים בודדים. התחושה של נגינה בלהקה היא מיוחדת ושונה מנגינה לבד. גם המשחק שונה: אם אתה מנגן היטב זה עוזר לקבוצה, ואם אתה מנגן רע אתה עף מהמשחק, אבל גם פוגע בקבוצה כולה".

רוק בנד הושק בנובמבר 2007, ולדברי אגוזי נמכרו ממנו עד סוף דצמבר מיליון עותקים. להערכתו, עד עתה כבר נמכרו מיליון עותקים נוספים. עם זאת, למשחק מצפה קרב קשה מול גיטאר הירו, שנהנה משני יתרונות: הוא ותיק ומוכר יותר, ועולה 100 דולר בלבד - 70 דולר פחות מרוק בנד.

ספרייה של אלפי שירים

המודל הכלכלי של גיטאר הירו ורוק בנד אינו מתבסס רק על מכירת המשחקים עצמם. כל אחד מהמשחקים מכיל כמה עשרות שירים, אך אקטיוויז'ן ו-MTV מאפשרות לשחקנים להוריד מהאינטרנט בתשלום שירים נוספים.

באקטיוויז'ן טוענים כי עד עתה הורידו לקוחות גיטאר הירו כחמישה מיליון שירים, שכל אחד מהם עולה כשישה דולרים. לדברי אגוזי, שחקני רוק בנד הורידו כשלושה מיליון שירים, שמחירו של כל אחד מהם כשני דולרים.

"פיתוח ספריית שירים זה לא עניין פשוט", הוא אומר. זה מחייב הרבה עבודה, ובגלל זה אנחנו מגדילים כיום את צוות העובדים שלנו. עד סוף השנה אני מעריך שנוסיף 200 שירים לספרייה, והשאיפה היא שבסוף יהיו בה אלפי שירים".

לדברי אגוזי, בניית מאגר השירים נתקלה בהתחלה בהתנגדות מצד חברות התקליטים. "די הסתייגו שם מהעניין והיה קשה לקבל זכויות למכירת שירים", הוא מספר. "החברות רצו המון כסף בעבור הזכויות או שפשוט סירבו למכור. שקלנו להפוך בעצמנו ללייבל - שהאמנים יבואו להקליט אצלנו ולא אצלם - ואנחנו עדיין חושבים על זה. בכל אופן, עכשיו יותר מבינים שם את מה שקורה ורוצים שהשירים שלהם יימכרו דרכנו. שיר שנמצא בספרייה שלנו יכול להיהפך מהר מאוד ללהיט".

לאגוזי יש הוכחות. להקת באנג קאמארו יצאה באחרונה לסיבוב הופעות לאחר ששיר שלה, שנכלל בגיטאר הירו, נהפך ללהיט. "מה שאנחנו עושים עוזר בעצם לחברות התקליטים", הוא ממשיך. "מכירות התקליטורים נמצאות בירידה ותעשיית התקליטים בפאניקה. כולם מחפשים דרכים אחרות למכירת מוסיקה, ואנחנו מציעים מדיה חדשה למכירת מוסיקה".

איך לדעתך צריכות חברות המוסיקה לנהוג?

"הייתי רוצה שכאשר אתה קונה מוסיקה תקבל דברים נוספים, למשל וידאו של השיר או משחקים. חברות התקליטים צריכות להסתכל על מוסיקה באופן אקטיווי, ולא פסיווי כמו כיום".

לדברי אגוזי, החברה משתדלת לפנות לקהלי יעד שונים ולכן מציעה מוסיקה מגוונת, החל בשנות ה-60 וכלה בימינו. עם זאת, הוא מדגיש: "הפוקוס שלנו הוא מוסיקת רוק. מצאנו שזו המוסיקה המתאימה ביותר להתנסות במשחק. אנחנו לא רוצים משחק משעמם".

הדוגמה הבאה ממחישה את המעמד שיש כיום לגיטאר הירו ורוק בנד בתעשיית המוסיקה. בנו של גיטריסט להקת אירוסמית' ג'ו פרי הכיר לאביו את גיטאר הירו. פרי התמכר למשחק, אך התרגז כשגילה שלא כלול בו שיר של להקתו. הוא החל לקדם את העניין - וביוני תצא לחנויות גרסה של המשחק המלווה בשירים של אירוסמית'.

חדר חזרות לעובדים

בהרמוניקס עובדים כיום 160 איש, רבים מהם מוסיקאים שמצאו פרנסה בחברה לאחר שהלהקות שלהם לא הגיעו לשום מקום. עם זאת, בהרמוניקס מעודדים אותם להמשיך ולעסוק במוסיקה, ולצורך כך בנו בעבורם חדר חזרות מקצועי.

משרדי הרמוניקס שוכנים בקומה השנייה של בניין משרדים בבוסטון. נראה כי העבודה במקום מתנהלת בעצלתיים. בני 30-20 מתהלכים בג'ינס או במכנסיים מהוהים, ורבות מתחנות העבודה אינן מאוישות. על שולחן צדדי מונחות שאריות מארוחת הצהריים השבועית, שבה מחליפים כל העובדים דעות. לאגף אחד מבקשים מאתנו לא להיכנס: זה המקום שבו מתכננים את הגרסאות העתידיות של המשחק.

הראיון עם אגוזי נערך באולם המשחקים, שם מחובר משחק רוק בנד לטלוויזיה גדולה ושטוחה. בעיצומו של הראיון נכנסו לאולם שלושה גברים ואשה. הם התנצלו על ההפרעה והסבירו כי הגיע תורם לשחק. מתברר כי בחברה ממליצים לעובדים להתנסות במשחק שעה בשבוע - כך יהיה קל יותר לאתר באגים, והעובדים יכירו טוב יותר את המוצר.

אגוזי מספר כי הוא שחקן לא רע. "אני יכול להגיע לרמה הגבוהה ביותר - 'מומחה'", הוא אומר. "במחלקת בקרת האיכות יש כאלה שיכולים לעשות משחקים מושלמים, אבל האמת היא שאין הרבה כאלה".

מוסיקאים משחקים במשחק טוב יותר?

"נגן בלהקת רוק יכול להגיע לרמת משחק גבוהה יותר בקלות. לדעתי העובדה שאני מנגן בקלרינט עזרה לי עם התופים".

מה התוכניות שלכם לעתיד? תוסיפו עוד כלים?

"ייתכן, אבל זה לא הדבר הראשון שנעשה. אנחנו רוצים לתת לשחקנים יותר שליטה, שהם יוכלו לאלתר וגם ליצור שירים בעצמם. כרגע הכי חשוב לנו להעלות כמה שיותר שירים לספרייה, כדי שלשחקנים יהיו הרבה אופציות".

פתאום עלה חיוך

לדקוטה וואלאס מאיסט בנד, צפון קרוליינה, לא היה ספק מה הוא רוצה לכריסמס. הנער בן ה-15 ביקש לקבל את משחק המחשב רוק בנד - ולא עניין אותו שום דבר אחר. מיד לאחר שקיבל אוקיי מההורים, חודש לפני שסנטה הגיע, הוא הזמין את המשחק באינטרנט - וכעבור כמה ימים הלכתי אתו לקניון הקרוב כדי לאסוף את הסחורה.

הוא הזמין את כל החבילה - גיטרה, תופים ורמקול. לא כל כך הבנתי מה קרוב משפחתי הצעיר מוצא במכונת הקריוקי המשודרגת הזאת, אבל צפיתי בו בסקרנות בזמן שחיבר את המשחק לטלוויזיית 50 האינץ' שבחדרו. הוא עט מיד על הגיטרה, בחר שיר והתחיל לנגן. בעוד הוא עוקב אחר הסימנים ומשפר את קשר העין-יד שלו, אני קצת השתעממתי. אתה רוצה לנגן, ילד? קח שיעורי גיטרה, לא משחק מחשב. את הקריוקי תשאיר לעינת שרוף, יאיר לפיד ושרי אריסון.

אבל הוא לא ויתר לי. "עכשיו אתה!" פקד עלי המתבגר האמריקאי. "אין לי הרבה קואורדינציה", התגוננתי. לא עזר לי. הוא הנחית בידי גיטרת פלסטיק עם מקשים, שעליהם הייתי צריך ללחוץ בהתאם לסימנים שהופיעו על המסך. לא הלך לי.

"אז לפחות תשיר", הוא אמר. "יש שלום חנוך?" שאלתי. הוא לא ידע על מה אני מדבר. לאחר שהקפדתי לנעול את הדלת ולאטום את החלונות ניסיתי את כוחי ב"דני קליפורניה" של רד הוט צ'ילי פפרס. לקחתי את המיקרופון ועקבתי אחר המלים, כשבתוך ה-50 אינץ' מרקד התאום המצויר של אנתוני קידיס. לאחר שנייה איבדתי את המלים וקליפורניה נעלמה מהאופק. משחק מטופש. "תנסה עוד אחד", דקוטה הפציר בי. "עכשיו אתה תשיר ואני אנגן בגיטרה", אמרתי. הפעם בחרתי משהו יותר אטי, "קריפ" של רדיוהד. וככה, בבת אחת, עלה פתאום חיוך. זה הריח כמו רוח נעורים.

קינן ראובני

ערן אגוזי
גיל: 36
מגורים: בוסטון
עוד משהו: מנגן בקלרינט ואפילו מופיע לפעמים

פורמט להדפסה

שלח באימייל

חזרה למעלה

כתובת המייל של השולח:
כתובת המייל של הנמען:
נושא ההודעה:
תוכן ההודעה:קישור לכתבה: <a href='http://it.themarker.com/tmit/article/3009'>http://it.themarker.com/tmit/article/3009</a>

סגורשלח

כתבות נוספות

• Gaming

• 
  להתחבר ליצור החד-תאי שבפנים
  
  Gaming
• 
  הכרטיס הגרפי החדש של AMD מאיים על הבכורה של Nvidia
  
  Hardware | Gaming
• 
  הטטריס ששווה מיליונים
  
  Israeli Hi-Tech and Startups | Gaming

עוד בחדשות >>

0 תגובות ב-0 דיונים

מחבר:יש למלא מחבר
נושא:יש למלא נושא

תוכן:

בהגיבי על הכתבה הנני מסכים לתוכן ההצהרה