![]() | ![]() |
|


הטוב משני העולמות: להשכין שלום בין היריבות הנצחיות | צלם: Flickr
אחת הנקודות המרכזיות אותה דואגים אנשי השיווק של אפל להדגיש בעת האחרונה היא היכולת של מחשבי מקינטוש בעלי מערכת ההפעלה Mac OS X Leopard לעבוד היטב בעולם השייך ברובו למיקרוסופט. אפל הצליחה להשיג מטרה חשובה זו בזכות האפשרות של לאופרד לשתף קבצים ומדפסות עם מחשבים מבוססי חלונות, ובזכות היכולת של מחשבי מק שבבסיסם שבבים של אינטל להריץ מערכות הפעלה ממשפחת חלונות (או באמצעות תוכנת Boot Camp או באמצעות כלי וירטואליזציה של חברות צד שלישי).
למרות שלאופרד וחלונות מסתדרות בדרך כלל היטב יחד, הבנה של כמה מהדקויות הקשורות לשיתוף הפעולה ביניהן עשויה להיות מאתגרת משהו. בכתבה הבאה נבחן חלק מהפרטים אותם חשוב להבין על מנת לקבל את הטוב ביותר משני העולמות.
כאשר לאופרד וחלונות צריכות לדבר זו עם זו ברשת
מקבץ העצות הראשון שלנו נוגע לאותם מצבים בהם יש לכם מק אחד או יותר המריצים לאופרד, ושצריכים לשתף קבצים או משאבים אחרים עם מערכות חלונות דרך הרשת.
הגדרה נכונה של הרשת
ברשת מבוססת חלונות, התצורה בה הוגדרו שמות NetBIOS, קבוצות עבודה ו-WINS (קיצור של Windows Internet Name Service) משחקת תפקיד מרכזי בתקשורת בין המחשבים השונים. כפי שמשתמשי חלונות מומחים בוודאי יודעים, שם ה-NetBIOS של מחשב קובע את הזהות שלו ברשת.
קבוצת עבודה (workgroup) מזהה למעשה קבוצה של מחשבים שיכולים לתקשר באמצעות SMB (קיצור של Server Message Block), פרוטוקול השיתוף הבסיסי של קבצים ומדפסות בסביבת חלונות. SMB תומך בגילוי (discovery) של רכיבים ברשת מקומית באמצעות שידור פומבי (broadcast) הבודק אילו רכיבים זמינים. באופן נורמלי, מחשב אחד מכל קבוצת עבודה, בדרך כלל זה שהופעל ראשון, לוקח על עצמו את התפקיד הראשי, במסגרתו הוא מנהל רשימה של הרכיבים הזמינים. באופן טיפוסי חברות קטנות ובתים פרטיים הם אלה שעושים שימוש בקבוצות עבודה כיוון שהללו מספקות יכולות בסיסיות של ארגון, אבל אינן דורשות שרת ניהול מרכזי.
מאפיין אותו ניתן למצוא לעיתים קרובות ברשתות גדולות מעט יותר הוא WINS, שמספק מנגנון המאפשר גילוי עצמי (self-discovery) בסביבה הכוללת מספר גבוה של מחשבים ורכיבי SMB אחרים, או בסביבה בה יש כמה רשתות הקשורות זו לזו באמצעות נתב. מחשב מק שרוצה לקחת חלק ברשת חלונות חייב גם הוא להיות בעל שם NetBIOS ייחודי ולהשתייך לאותה קבוצת עבודה כמו שאר המחשבים איתם הוא רוצה לתקשר. במידה והרשת כוללת שרת WINS, מחשב המק (כמו שאר המחשבים) יצטרך לדעת את כתובתו.
למי שעובד עם מערכת חלונות, ניתן לגשת לתיבת-השיח המכילה את המידע הרלוונטי על ידי בחירה ב-System מתוך ה-Control Panel (או על ידי לחיצה עם כפתור העכבר הימני על My Computer בחלונות XP, או על Computer בוויסטה, ובחירה ב-Properties). פעולה זו תביא אתכם לתיבת ה-System Properties, ובה תוכלו למצוא לשונית בשם Computer Name המאפשרת לבדוק מהו שם ה-NetBIOS הנוכחי של המחשב ומהי קבוצת העבודה שלו. ניתן לשנות את הנתונים הללו על ידי שימוש בכפתור ה-Change (או בקישור Change Settings במקרה של ויסטה).
במידה והרשת כוללת שרת WINS, ההגדרות נקבעות בדרך כלל על ידי האדמיניסטראטור, ומועברות למחשבים המשתייכים לרשת באופן אוטומטי או באופן ידני על ידי צוות ה-IT.
בלאופרד, כל האפשרויות הללו נמצאות באותו מקום וניתן לגשת אליהן דרך חלון ה-Network שנמצא תחת System Preferences. את ההגדרות קובעים על ידי בחירה בממשק רשת פעיל (כגון אתרנט או AirPort) מתוך רשימה של ממשקים זמינים, ואז לחיצה על כפתור ה-Advanced.
בתוך תיבת השיח של Advanced Network Options, בחרו את לשונית ה-WINS והזינו את המידע הרלוונטי. הקפידו לשמור על אותה מוסכמת שמות בה עושים שימוש המחשבים שמריצים חלונות. כמו ברבות מגרסאות חלונות, לאופרד יקצה את שם ברירת המחדל "Workgroup" במידה ולא יוגדר שם אחר.
קביעה נכונה של ההגדרות הללו על כל אחד מהמחשבים המחוברים לרשת אמורה להבטיח שמחשבי המק והפי.סי. יוכלו לתקשר זה עם זה בצורה נכונה וטובה.
מערכת ההפעלה לאופרד תומכת במספר פרוטוקולים שונים עבור גישה לקבצים משותפים. הפרוטוקול המרכזי לשיתוף קבצים במק הוא Apple Filing protocol (או בקיצור AFP). מדובר על פרוטוקול שפותח ושופר על ידי אפל במשך שנים רבות. כמו SMB ,HTTP ופרוטוקולים נפוצים אחרים, גם AFP בנוי על בסיס חבילת הפרוטוקולים TCP/IP המניעה את רשת האינטרנט כולה. למרות שכמה תוכנות צד שלישי מאפשרות למערכות חלונות לתקשר באמצעות AFP, מדובר על פרוטוקול שנחשב ייחודי למק.
בנוסף ל-AFP, מחשבי מק מגיעים עם היכולת לגשת לקבצים משותפים היושבים על מערכות חלונות או על שרתים באמצעות SMB, זאת תודות למימוש של אפל את סמבה, גרסת קוד פתוח של SMB שיועדה במקור עבור מערכות ההפעלה יוניקס ולינוקס.
מלבד הצעדים של הגדרת שם NetBIOS וקבוצת עבודה המוסברים לעיל, אין צורך לעשות שום דבר מיוחד על מנת לאפשר למחשבי מק לגשת לקבצים או תיקיות אותם משתפים מערכות חלונות, והדבר בדרך כלל מתאפשר כברירת מחדל. לעומת זאת, אם אתם רוצים לשתף קבצים מהמק שלהם עם מערכות חלונות באמצעות SMB, ישנם מספר צעדים אותם יש לבצע.
תחילה, תצטרכו לאפשר שיתוף קבצים כללי באמצעות חלון ה-Sharing שנמצא תחת System Preferences (פשוט סמנו את התיבה לצד השורה File Sharing). כעת תצטרכו לבחור באופן פרטני לשתף את הקבצים הללו באמצעות SMB על ידי לחיצה על כפתור ה-Options. תוכלו לבחור לשתף קבצים באמצעות AFP, FTP (File Transfer Protocol) או SMB.
אם תבחרו SMB, עליכם גם להגדיר אילו משתמשים יורשו להתחבר למק מרחוק. הסיבה היא ש-AFP ו-SMB שונים זה מזה בטכנולוגיות ההצפנה המשמשת לשמירה והעברה של סיסמאות משתמש. SMB תומך בכמה וכמה מנגנוני הצפנה, חלקם מיוחדים לגרסאות מוקדמות יותר של חלונות והנם פחות מאובטחים מהמנגנונים בהם נעשה שימוש במסגרת AFP, חלונות XP או ויסטה.
הערה: לאופרד תומכת גם בשיתוף קבצים באמצעות FTP, פרוטוקול חוצה-פלטפורמות בו ניתן לעשות שימוש על כל מחשב הכולל תוכנה מתאימה. עם זאת, FTP לא מצפין את הסיסמאות או הקבצים כאשר הם מועברים ממחשב אחד לשני.
שיתוף מדפסות
בנוסף לשיתוף תיקיות וקבצים עם מערכות חלונות, לאופרד יכולה לספק גישה משותפת למדפסות. התהליך פשוט למדי - תחילה יש לאפשר שיתוף מדפסות באופן כללי על ידי סימון התיבה Printer Sharing בחלון ה-Sharing של System Preferences. כעת, פתחו את החלון Print & Fax (גם הוא תחת System Preferences), בחרו את המדפסת אותה אתם רוצים לשתף, וסמנו את התיבה Share this printer.
הדבר הנוסף היחידי אותו אתם צריכים לעשות על מנת לשתף מדפסת עם מחשבים מבוססי חלונות הוא לוודא שאפשרות שיתוף הקבצים באמצעות SMB מופעלת (ראו לעיל).
לאופרד וחלונות ביחד על אותו מקינטוש
יש מגוון רחב של אפשרויות להריץ חלונות על מקינטוש. האפשרות הראשונה היא שימוש בתוכנת האתחול הדואלי Boot Camp של אפל, המגיעה חינם עם לאופרד ועובדת היטב על כל מק מבוסס אינטל. לחילופין, תוכלו להשתמש בכלי הווירטואליזציה Parallels Desktop for Mac שמחירו 79.99 דולר, או VMware Fusion שמתומחר בסכום דומה.
תוכנת הקוד הפתוח VirtualBox של חברת סאן גם היא אופציית וירטואליזציה שמתחילה לתפוס תאוצה, למרות שנכנסה למשחק הרבה אחרי הפתרונות המסחריים שצוינו קודם, והיא מוגבלת יותר מבחינת מאפיינים (למשל, VirtualBox חסרה את התמיכה ב-DirectX לחלונות).
למרות שהטיפים הבאים אינם בשום אופן מדריך שימוש מלא לאף אחד מהמוצרים הללו, הם בהחלט מתייחסים לכמה בעיות נפוצות.
כיצד להבטיח גישה מלאה למידע
בין אם אתם עושים שימוש ב-Boot Camp או באחד ממוצרי הווירטואליזציה, תרצו לוודא שיש לכם גישה קלה לכל הקבצים והתיקיות, הן על חלונות והן על Mac OS X. אולם כיוון שמערכות ההפעלה הללו מבוססות על שני פורמטים שונים לדיסק הקשיח, זה לא תמיד פשוט.
כאשר משתמשים באתחול-דואלי
אם אתם עושים שימוש ב-Boot Camp, הדיסק הקשיח שלכם יחולק לשתי מחיצות, כאשר אחת מהן תעבור פרמוט (formatting) המתאים לחלונות. תוכלו לבחור בין שתי אופציות פרמוט לחלונות: FAT32 או NTFS. מערכות Mac OS X יכולות לקרוא ולכתוב לכוננים שמפורמטים ל-FAT32, כך שאם זה הפורמט בו אתם עושים שימוש, תוכלו לגשת לכל הקבצים והתיקיות במחיצת החלונות גם כאשר המחשב מאותחל תחת לאופרד.
עם זאת, Mac OS X לא כוללת תמיכה מלאה ב-NTFS. כתוצאה מכך, אם בחרתם בפורמט זה, תהיה לכם גישת קריאה בלבד לקבצים של חלונות כאשר אתם עובדים תחת לאופרד, עובדה שיכולה להיות בעייתית אם אתם רוצים לערוך מסמך כלשהו או להוסיף, להזיז או למחוק קבצים.
הפתרון הפשוט ביותר הוא לפרמט את מחיצת החלונות כ-FAT32. אולם מדובר על פורמט ישן יותר שאינו כולל תמיכה בהרשאות גישה או הצפנה, מה שאומר פחות אפשרויות לאבטחת מידע. בנוסף, עם FAT32 יש יותר סיכוי שתתקלו בבעיות כגון פיצול קבצים (פרגמנטציה), בעיות שעלולות לפגוע בביצועי המערכת. ולבסוף, NTFS היא מערכת קבצים מתועדת (journaled file system), המספקת אפשרויות בקרת שגיאות מקיפות יותר, ומפחיתה את הסיכון של אובדן מידע במידה והמחשב עבר אתחול בלתי צפוי.
אם אתם רוצים ליהנות גם מהיתרונות של NTFS וגם מגישה מלאה לקבצים של חלונות מתוך לאופרד, אתם יכולים להשתמש במנהל התקנים של NTFS עבור Mac OS X. ישנן שתי אפשרויות מרכזיות: MacFuse - תוכנת קוד פתוח חינמית המבוססת על כלי בשם Fuse, או Paragon NTFS for Mac OS X, כלי מסחרי דומה שמחירו 39.95 דולר. שני הכלים מהווים פתרון אמין, למרות ש-Paragon יותר ידידותי למשתמש, במיוחד לאנשים שאינם טכניים.
הנושא של גישה למחיצת ה-Mac OS X מתוך חלונות אינו שונה בהרבה. למערכות חלונות אין יכולות מובנות לקריאה של הפורמטים הנפוצים ביותר של מקינטוש, שהם בדרך כלל וריאנטים של פורמט HFS+ של אפל (המוכר גם בשם Mac OS Extended).
באותו אופן בו MacFuse ו-Paragon NTFS מאפשרים גישה מלאה למחיצות שפורמטו בתצורת NTFS של חלונות, כך תוכנת MacDrive של Mediafour, שמחירה 49.95 דולר, מאפשרת למערכות חלונות לגשת לכוננים ומחיצות שפורמטו בתצורת מקינטוש.
כאשר משתמשים בווירטואליזציה
ומה אם אתם עושים שימוש בכלי וירטואליזציה ולא ב-Boot Camp? שלא כמו גישת האתחול הדואלי של Boot Camp, המחייבת אתחול של המחשב על מנת לעבור בין מערכות ההפעלה, כלי הווירטואליזציה מריצים את חלונות לצד לאופרד. ולמרות זאת, גישה ממערכת הפעלה אחת לקבצים שנוצרו על ידי מערכת ההפעלה השנייה עשויה להיות בעייתית.
הסיבה העיקרית לכך היא שכברירת מחדל, כלי וירטואליזציה מסתמכים על מעין בבואה של הדיסק הקשיח (hard drive image) שנראית לחלונות כמו דיסק קשיח רגיל לחלוטין, אולם למק היא נראית כקובץ בבואה יחיד (image file), מה שמקשה על גישה לקבצים ישירות מלאופרד.
למרבה המזל, כלי הווירטואליזציה מאפשרים להגדיר את התיקיות המשותפות בצורה כזו שתיקייה על המחיצה השייכת למקינטוש נראית כמו כונן ממופה (mapped drive) למי שעובד מתוך מערכת חלונות. זה לא תמיד הפתרון הנוח ביותר, אבל הוא אפקטיבי, במיוחד אם תגדירו את כל עץ התיקיות של המק כתיקייה משותפת. עם זאת, שימו לב שלשיתוף כלל עץ התיקיות עשוי להיות השלכות מבחינת אבטחה, כפי שתוכלו לראות בהמשך הכתבה.
גם Parallels Desktop וגם VMware Fusion מאפשרים לגרור ולשחרר קבצים על מנת להעתיק אותם בין המחיצה של חלונות על הדיסק הקשיח לבין זו של המקינטוש. הגרסאות העדכניות ביותר של שני הכלים הללו כוללות כמה וכמה מאפיינים מועילים מעבר לשיתוף של תיקיות. שניהם מציעים את היכולת להשתמש במחיצת Boot Camp במקום בקובץ בבואה של הדיסק הקשיח, אליה ניתן לגשת באופן שתואר לעיל. המשמעות היא שתוכלו בקלות לעשות שימוש בווירטואליזציה עם התקנה קיימת של חלונות, במידה וזו בוצעה באמצעות Boot Camp.
בגרסה החדשה ביותר של Parallels ניתן אפילו להריץ דפדפן קבצים מיוחד מתוך לאופרד שמאפשר לנווט ולנהל את תוכנו של הדיסק הקשיח השייך למכונה הווירטואלית אפילו כאשר היא כבויה.
ולבסוף, שני הכלים תומכים בתצורה "חסרת חלונות" (תצורה המוכרת בשם Coherence ב-Parallels או Unity ב-VMware) במסגרתה יישומי חלונות מוצגים בסרגל ה-Dock לצד יישומי המק הרגילים. תצורה זו מאפשר גישה לקבצים של יישומי מק או חלונות ללא קשר לשאלה אם הקבצים הללו נמצאים במכונה הווירטואלית או בתוך מערכת הקבצים של המקינטוש.
שכפול מחשב קיים
אם אתם עוברים מפי.סי. למק ומתכננים לעשות שימוש בווירטואליזציה או Boot Camp על מנת להריץ מערכת חלונות, אתם יכולים לדלג על מרבית תהליך ההתקנה של חלונות על ידי שכפול של הקבצים והתצורה של הפי.סי הקיים שלכם. גם Parallels Desktop וגם VMware Fusion כוללים כלים להמרה של מחשב קיים לבבואה. אם לעומת זאת בחרתם ב-Boot Camp, שווה לבדוק את תוכנת PCMover של Laplink, שמאפשרת גמישות רבה בכל מה שקשור לאופן ההמרה של מערכת הקבצים והיישומים.
מחשב מק שמריץ חלונות רגיש לווירוסים, סוסים טרויאניים ורוגלות כמו כל מחשב מבוסס חלונות אחר. ולא רק הקבצים שנוצרו תחת המחיצה של חלונות הם שנמצאים בסכנה - תוכנות זדוניות יכולות להשפיע על כל קובץ או תיקייה שנגישים לחלונות וליישומים אותם היא מריצה. המשמעות היא שאם אתם עושים שימוש ב-MacDrive או משתפים קבצים באמצעות כלי וירטואליזציה, קבצי המק שלכם יכולים גם הם להיות מטרה.
ישנן כמה דרכים לנסות ולאבטח את קבצי המק. הראשונה והברורה ביותר היא לוודא שאתם מריצים תוכנת אנטי-וירוס טובה ועדכנית על המערכת חלונות. כמו כן, עליכם לוודא שתוכנות הפיירוול, הן של חלונות והן של Mac OS X, מוגדרות היטב לספק רמת הגנה טובה.
בנוסף, מומלץ לשקול שימוש בכלי אנטי-וירוס גם עבור Max OS X. ניתן למצוא פתרונות מסחריים מבית היוצר של סימנטק, סופוס, אינטגו ומק'אפי. לכל הפחות, לכו על תוכנת קוד פתוח כגון ClamXav.
אתם יכולים גם להגביל את הגישה שיש למערכת חלונות לדיסק הקשיח של המק. כלי וירטואליזציה מאפשרים לכם לקבוע שתיקיות משותפות תאפשרנה הרשאת קריאה בלבד עבור מי שניגש אליהן מתוך חלונות, מה שימנע מתוכנות זדוניות להזיק לקבצים. גישה נוספת היא ליצור תיקייה משותפת אחת בלבד שמכילה רק את הקבצים אותם אתם צריכים להעביר בין מערכות ההפעלה, זאת במקום לאפשר גישה רחבה יותר לכונן כולו או לתיקיית הבסיס. מדובר על פתרון שמצד אחד ישפר את רמת האבטחה, אך מצד שני יגביל את הנגישות.
ברגע שהמק שלכם מוגדר ומאובטח בצורה אופטימאלית לעבוד מול מערכות חלונות, אתם יכולים סוף סוף להירגע וליהנות מהטוב ביותר של שני העולמות.
צילומים: Sonic Julez, אתר Flickr ו-IDG
עשרת הגדולים